<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"ח</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ואמרינן בסוף פרקא קמא דברכות פרשת ציצית מפני מה קבעוה בקריאת שמע, אמר רב יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, הרהור עברה והרהור עבודה זרה. בשלמא הני תלתא מפרשי, אלא הרהור עברה והרהור עבודה זרה מנא לן, דתניא: אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו, לט), 'אחרי לבבכם', זו מינות, שנאמר: אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה וגו' (תהלים יד, א); 'ואחרי עיניכם', זו הרהור עברה, שנאמר: ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים יד, ג); 'אשר אתם זונים אחריהם' (במדבר, שם), תאני רבה בר בר חנא: זו הרהור עבודה זרה, שנאמר: ויזנו אחרי הבעלים (שופטים ח, לג). ומצוה מן המובחר להיות זהיר בקריאת שמע, כדגרסינן בפרק ב' דאבות (מי"ג): רבי שמעון אומר: הוי זהיר בקריאת שמע. וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע, אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר: כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד (יואל ב, יג). ואל תהי רשע בפני עצמך.
<h2>דף יג.</h2>
קריאת שמע כהלכתה היא אלו השלש פרשיות על הסדר שתקנום, כמו ששנינו בפרק היה קורא אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמע', כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות. 'והיה אם-שמע' ל'ויאמר', ש'והיה אם שמע' נוהג בין ביום בין בלילה, 'ויאמר' אינו נוהג אלא ביום. ואמרינן עלה בגמרא (שם יד, ב): תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: דין הוא שיקדים 'שמע' ל'והיה אם שמע', שזה ללמוד וזה ללמד; 'והיה אם שמע' ל'ויאמר', שזה ללמד וזה לעשות. ואלא 'שמע', ללמוד הוא דאית ביה, ללמד ולעשות לית ביה, והא כתיב: 'ושננתם', 'וקשרתם', 'וכתבתם' (דברים ו, ז—ט), 'והיה אם שמע' ללמד הוא דאית ביה, ללמוד ולעשות לית ביה, והא כתיב: 'ולמדתם', 'וקשרתם' (שם יא, יח—יט), אלא, 'שמע' יש בו ללמוד, וללמד ולעשות; 'והיה אם שמע' יש בו ללמוד וללמד ולעשות; 'ויאמר' אין בו אלא עשיה בלבד.
<h2>דף טו.</h2>
ואף על פי שאמרו בפרק היה קורא קרא ולא דקדק באותיותיה יצא, מצוה מן המבחר לדקדק בהן, כדאמרינן עלה (שם טו, ב), תאני רב עובדיה: 'ולמדתם', כדי שיהא למודה תמה, כדי שיתן רוח בין הדבקים. עני רבא בתריה: כגון, 'על-לבבך' (דברים ו, ו) ו'על-לבבכם' (שם יא, יח), 'בכל-לבבך' (שם ו, ה), 'עשב בשדך' (שם יא, טו), 'ואבדתם מהרה' (שם שם, יז), 'הכנף פתיל' (במדבר טו, לח), 'אתכם מארץ' (שם שם, מא). והמדקדק בה, נעשית המצוה כהלכתה ונוטל שכר טוב, שמקל מענשו, כדאמרינן התם, אמר רבי חמא בר חנינא: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם, שנאמר: 'בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון' (תהלים סח, טו), אל תקרי בפרש אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות, ללמדנו, שאפילו המחיב עונש מקל ממנו.
